את הפרק עם טובי הקלטתי באולפן הקלטות בארץ. אני מציינת את זה כי אני לא יודעת אם הדבר ידוע אבל כל הפרקים הוקלטו עד עכשיו דרך תכנת הקלטה בעזרת המחשב שלי בבית שלי בארה״ב. אז זה אירוע מבחינתי. גם ההקלטה בארץ וגם לשבת מול האורחת שלי פנים מול פנים.

ללא ספק מרגש וראוי לציון.

בפרק היום מתארחת טובי שריד.

טובי, היא אמא לשישה ילדים, הגדול מביניהם חייל בצה״ל. נשואה לאייל, מהנדס ואיש מילואים.

צלמת ויוצרת תוכן, משתפת רגעים מהחיים האישיים שלה ושל אנשים ורגעים מעוררי השראה בחברה הישראלית.

ציונית גאה ובעיני אשה מוארת ומעוררת השראה.

בפרק דיברנו על נושא שלצערי הפך להיות כאילו לא פופולארי וזו, האהבה והחיבור של שתינו לארץ. על ההבנה שלראות מה לא עובד זו בחירה ושבתקופה כל כך מורכבת וסוערת רגשית, היכולת לבחור לראות דווקא את הטוב שבארץ, באנשים שבה, בדברים המדהימים שקורים בה כל יום זה משהו שנותן מלא תקווה ואמונה.

טובי שיתפה בסיפור אישי מטלטל ומעורר השראה על אבל ובנייה מתוך הסתכלות קדימה והרצון לחיות.

גם אני שיתפתי בתובנות ומחשבות על החיים מחוץ לישראל ועל כמה שישראל והערכים שאנחנו בוחרים לקחת ממנה חסרים לנו לפעמים ביום יום באמריקה.

פרק אישי וחשוף מאוד, ובעיני נותן מלא תקווה ומחשבה דווקא למי שנמצא ברילוקיישן וחי מחוץ לישראל.

הפרק מוקדש לעילוי נשמתה של תחיה תחיה ליברמן (מויאל).

טובי כותבת: תחייה הייתה אישה מלאת שמחת חיים עם צחוק מתגלגל ולב ענק. היא עזרה לכולם בכיף ובקלילות, בלי לעשות עניין.

המשפחה והילדים היו הדברים הכי חשובים בחייה.

היא ידעה להתפעל, להתלהב ולשמוח באמת גם מדברים קטנים ולכאורה שוליים שאנשים רגילים כמוני לא תמיד מבחינים בהם כמו איך שהילד שלה שר יפה או התסרוקת המתוקה של התינוקת שלה. לכן היה כל כך כיף לחיות איתה את החיים האלה- לשמוח מהדברים הפשוטים.

אחרי שנפרדנו ממנה ונשאר חור ענק בחיינו הבנתי שהם הדברים הכי חשובים בחיים.

יהה זכרה ברוך.